אליעז ואח' נ' דבי דמרי חברה לבנין והשקעות בע"מ

החלטה

1.המבקשת הגישה ביום 10.11.10 בקשה לסילוק התביעה על הסף מאחר והמשיבים לא הודיעו לה על אי ההתאמה בהתאם לחוק המכר (דירות), תשל"ג – 1973 ולא נתנו לה הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים וכן מחמת היות התביעה טורדנית וקנטרנית. בהחלטת כב' השופטת וולפסון מיום 12.11.10 נקבע כי הבקשה תידון לפי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי.

תגובה מטעם המשיבים הוגשה, לאחר ארכות, רק ביום 03.01.11 ובהעדר תשובה מטעם המבקשת הגישו המשיבים, רק ביום 21.06.11, בקשה למתן החלטה.

בהחלטתי מיום 12.07.11 התייחסתי לשיהוי מטעם שני הצדדים ורק ביום 01.08.11 הוגשה תשובה מטעם המבקשת, בצירוף תצהיר לא מאומת.

הרחבתי בעניין המועדים מאחר ובקשה פשוטה לסילוק על הסף הובילה לדחיית מועד הדיון בתביעה לתקופה של כשנה נוכח התנהלות שני הצדדים והעובדה כי לא פעלה המבקשת בהתאם לתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר ככלל לא נדרשת החלטת בית משפט לצורך מתן תגובות ותשובות בהתאם לתקנה.

2.לגופו של עניין טוענת המבקשת כי נשללה ממנה הזכות לתקן את הליקויים ואף לא נמסרה להם הודעה מסודרת בדבר הליקויים עד סמוך לפני הגשת התביעה. המשיבים טענו כי כבר מיום 18.10.09 ואף קודם לכן הודיעו למבקשת בדבר ליקויים הקיימים בבית בשיחות בע"פ ולאחר מכן במכתב מיום 25.03.10 אולם המשיבה התעלמה מפניותיהם.

בתשובת המבקשת הועלו טענות בדבר חילוקי הדעות עם המשיבים ביחס לאופן ומועד תיאום בדיקת הליקויים.

המשיבים טענו בנוסף כי סעד של סילוק על הסף הינו סעד קיצוני אשר ניתן רק מקום בו עיון בכתב התביעה מלמד כי אין כל סיכוי לקבלת הסעד המבוקש.

3.לאחר עיון בבקשה ובתגובות לא מצאתי בסיס למחיקת התביעה על הסף.

יש להבחין בין עצם טענת המבקשת למתן זכות לבצע תיקונים לבין עתירתה לסילוק התביעה על הסף.

המבקשת לא תמכה בקשתה ולו באסמכתא אחת למקרה בו נמחקה תביעה על הסף בגין אי מתן זכות לתיקון ליקויים טרם הגשת התביעה.

הלכה פסוקה היא כי סעד של סילוק על הסף הינו סעד קיצוני אשר יינתן במשורה.

בבש"א (חיפה) 4787/99 ת.א. (מחוזי - חיפה) 948/98 פנורמה הצפון חברה לבניה בע"מ נ' דפנה ושלמה גיגי ו-50 אחרים, קבע כב' הרשם ע' גרשון כי אין בסיס למחיקה על הסף ולמסקנות בנוגע לטענות כאמור יש להגיע רק לאחר שמיעת הראיות במשפט גופו וטענות מסוג זה אינן מסוג הטענות שבגינן ניתן לסלק תביעה על הסף.

יובהר כי ההלכה הפסוקה אכן מכירה בחובה לתת אפשרות לתקן אולם ככלל לא מדובר בעילה לסילוק על הסף אלא בטענה אשר נבחנת לגופו של עניין ומשפיעה על שיעור הפיצוי.

(ראה ספרו של אביחי ורדי, דיני מכר דירות, תשנ"ז – 1997 עמ' 85 – 88 ).

יוער כי בע"א 472/95 זכריה זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ(2) 858, עליו נסמך ב"כ המבקשת נקבע כי השאלה אם יש לאפשר למוכר לתקן או לחייבו בפיצויי תיקון תלוייה בעובדות של כל עניין ועניין. במקרה המתאים יש לתת למוכר אפשרות לתקן את הניתן לתיקון, הן עפ"י המדיניות המשפטית הרצויה ובוודאי כאשר הדבר מתחייב מכוח הדין אך זאת כאשר המוכר מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא רצינית.

מפסק הדין האמור עולה כי הבחינה נעשית במהלך ניהול התביעה אולם לא כטענת סף ולכל המוקדם ניתן להעלות טענות כאמור לאחר הגשת חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט , במידה והנתבעת מוכנה לתקן את הליקויים עליהם הצביע המומחה.

המבקשת לא טענה כי מוכנה היא להכיר בליקויים אשר טוענים המשיבים ואף לשיטתה מדובר בתביעה טורדנית ולכן לא ברורה טענתה כי יש למחוק את התביעה על הסף.

4.לא מצאתי מקום בשלב זה להכריע בין טענות הצדדים ולקבוע בגין מחדלו של איזה צד נמנעה עד היום בדיקת הנכס מטעם המבקשת מאחר וממילא אני קובע כי אין יסוד לבקשה לסילוק התביעה על הסף.

5.לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.